התיישנות פסק דין אימתי? ?
פסק דין אשר ניתן על ידי בית משפט בישראל ניתן ליישום לתקופת זמן של 25 שנים, החוק קובע פרק זמן מוגדר ותחום במהלכו ניתן לממש את ביצוע פסק הדין באמצעות לרבות מערכת ההוצאה לפועל.
לשון החוק אשר מסדיר את היבט התיישנותם של פסקי דין הינו חוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958. חוק זה קובע את הכלל בנושא ומפרט את חריגיו.
סעיף זה , מסדיר את התיישנות פסקי דין במסגרת סעיף 21 לחוק ההתיישנות. סעיף זה קובע תקופת התיישנות בת עשרים וחמש שנה לגבי פסק דין שניתן בתובענה במסגרת ניהול הליך משפטי אזרחי.
תנאי להתיישנות הינו, כי במהלך פרק זמן זה, הזוכה בפסק הדין לא נקט כל בפעולה אופרטיבית מובהקת מכל סוג שהוא במטרה לקדם את ביצועו של פסק הדין.
לדוגמה פתיחת תיק בלשכת הוצאה לפועל בטרם חלפו עשרים וחמש שנים מוביל לעצירת מרוץ ההתיישנות של פסק הדין , לעניין זה ע"א 8301/98 אנואר נ' ש.א.פ נדונה פרשנות המושג "פעולה כלשהי" כלשון סעיף 21 לחוק ההתיישנות, בית המשפט העליון פסק, כי הביטוי אינו מוגבל לפעולות המבוצעות במסגרת מערכת המשפט בלבד ,דוגמת הגשת בקשה לצורך פתיחת תיק הוצאה לפועל אלא משתרע על כל פעולה אשר נועדה להביא לקידומו היעיל של פסק הדין.
סיפא של הסעיף 21 הינו חריג לכלל , פסק דין בתובענה אשר לפי תוכנו אינו טעון ביצוע, מהו פסק דין "הטעון ביצוע" ומהו פסק דין ש"אינו טעון ביצוע"? נראה כי פסק דין הטעון ביצוע הוא כזה המחייב את הנתבע לעשות פעולה , כמו חיוב כספי או צו לביצוע בעין, שניתן לאכוף אותו; ודומה שלכך מרמזת גם המילה "החייב" שבסעיף. לעומתו, פסק דין שאינו טעון ביצוע הוא פסק דין שאינו מחייב לעשות מעשה, כמו פסק דין הצהרתי מסוג "חפצא", שאין צורך לאכוף אותו. מטבע הדברים, פסק דין המעניק סעד הצהרתי הוא בדרך כלל פסק דין שאינו טעון ביצוע. פס"ד, אשר לפי תוכנו אינו טעון ביצוע, אין הוא גם נתון להתיישנות. כך, למשל, פסק-דין, המצהיר על גילו של אדם, איננו טעון ביצוע, ובתור שכזה אין הוא גם נתון להתיישנות; הוא הדין לגבי פסק-דין, המצהיר על אבהותו של פלוני, דוגמאות נוספות להצהרות שאינן טעונות ביצוע כשלעצמן, אף על פי שיש להן, כמובן, גם תוצאות רכושיות. כפי שנאמר בסעיף 71 לחוק הירושה, תשכ"ה1965-: "צו ירושה וצו קיום כוחם יפה כלפי כל העולם כל עוד לא תוקנו או בוטלו",לעניין זה ע"א 288/95 לחאם נ' אל זועבי